מכירים את זה שאתם רוצים להתחיל פרויקט חדש, נגיד ספורט או דיאטה. מתחילים בשיא המרץ ועם הזמן הכל מתמסמס וכל הרצון נעלם לו? כאילו, בואו, למי יש כח להתחיל לעשות ספורט או להתמיד בדיאטה לאורך זמן. אנחנו יצורים נהנתניים שלא אוהבים להתאמץ. יש משפט שאומר – מקסימום תענוג במינימום מאמץ. אני חושבת שזה הבריף שהבורא הכין לעצמו לפני שניגש למלאכת היצירה והבריאה של האדם.
אם כך, זה בכלל לא מפליא שאנחנו, יצורי ההולכים על שניים, בנינו, המצאנו, יצרנו לנו עולם מלא כל טוב שרק ימלא את רצונותינו וצורכנו במינימום מאמץ. לדוגמא – המכונית, האופניים החשמליים, המיקרו. אפילו רובוט ששואב את הבית יש לנו. אז איך ייתכן שאנחנו, יצורים הרגילים שיש לנו פתרון קל לכל מצב, מסוגלים להביא את עצמנו למאמץ כלשהו ועוד מתוך בחירה. אין מה לומר – קשה!
אז כפי שהבעיה נמצאת בנו כך גם הפתרון. הוא נמצא בנו – בני האדם. מחקרים גילו שכאשר משימה נעשית בקבוצה היא נעשית בצורה יותר יעילה הן מבחינת זמן והן מבחינת יכולות. יש משהו בקבוצה שמושך אותנו קדימה, נותן לנו כוחות, מדרבן אותנו. חוקרים פעמים רבות טוענים שהמח ניתן למניפולציות. זה בטח מוכר לכם יותר בביטוי "הכל בראש". זה אכן הכל בראש – כשאנחנו לדוגמא רוצים להתחיל לרוץ. קבוצת הריצה יוצרת עבורנו רשת תמיכה, רשת ביטחון שגורמת לנו לאשליה שכשאנחנו בקבוצה היכולת שלנו גדלה על פי כח הקבוצה. אנחנו מגלים שאנחנו יכולים למתוח את הגבולות שלנו רחוק הרבה יותר ממה שחשבנו במוחנו. השלם עולה על סך חלקיו.
"אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים." (בעל הסולם, שמעתי, צ"ט, רשע או צדיק לא קאמר).