לימודי קבלה

אני זוכר שכשהייתי ילד התעניינתי במדע ופיזיקה. הייתה לי שיחה עם אבי שאמר לי: אתה יודע, יש דברים רציניים מאוד בעולם מעבר לעולם הפיזיקלי. יש גם עולם רוחני, עולם לא גשמי, לא פיזי. הוא החל לספר לי על חכמת הקבלה וזה הצית בי רצון עז לחקור ולחפש מידע על חוכמת הקבלה. מצאתי כל מני חומרים שדיברו על המטרה שלנו בחיים, על גלגול נשמות, כל מיני דברים שהיו נראים לי הרבה יותר הגיוניים מכל מקום אחר ששמעתי וככה נכנסתי ללימודים, דרך האתר שמצאתי. 

התחלתי לשמוע שיעורים באינטרנט ,לאו דווקא בזמן אמת אלא שיעור מוקלט ולבסוף החלטתי להגיע להרצאה שהייתה בתל אביב. כך נחשפתי פעם ראשונה בצורה פיזית לאנשים או יותר נכון למרצה שהגיע מאותו ארגון שממנו למדתי. המשכתי ללמוד, אפילו הגעתי לשיעורים. מה שמיוחד בשיעורים זה שהם מתקיימים בשעה מאוד מוקדמת בבוקר, הם מתחילים בשעה 3:00 לפנות בוקר, שזאת שאלה בפני עצמה, למה צריך ללמוד דווקא בשעה הזו אבל זה מנהגם של המקובלים, כנראה שיש לזה סיבה. 

הלמידה מתבצעת ללא נשים, שהאמת עם זה אני מסכים, כשאני לומד עם אישה אני ישר חושב איך היא מסתכלת עליי, איך אני יכול להרשים אותה, זה הרבה יותר נוח כשזה מופרד. אני מרגיש שאני יכול להיות אני. ישנם כמה נושאים בלימוד חכמת הקבלה כגון: תפיסת המציאות, תלמוד עשרת הספירות, מאמרי חברה ועוד. הגישה בלימוד היא שינוי הלב – שהלימוד ישפיע על הלב שלי כדי שאני אגיע למצב של 'ואהבת לרעך כמוך' באמת בהרגשה בלב. המטרה בלימודים האלו היא לא ללמוד חכמה, כמו שכתוב חכמה בגויים תאמין (תורה כלומר קבלה אל תאמין) אלא לימוד מחדש של הלב, של דפוסי ההתנהגות שלנו אחד כלפי השני.

במהלך הזמן יצא לי לפגוש הרבה אנשים שלומדים קבלה באותו מקום והאמת שאלו אנשים מאוד נחמדים. אני מרגיש שאין להם אינטרס לקחת ממני משהו או לנצל אותי באיזושהי צורה אלא הקידום שלי וההתפתחות הרוחנית שלי באמת חשובה להם מתוך דאגה אמיתי אלי. הייתי שמח אם כולם היו כמותם, וזה כשלעצמו הוא סימן שיש משהו טוב בחכמה הזו.