יש לי חבר, לא ממש קרוב אבל עדיין קוראים לו "חבר", שכל הזמן חושב שמרמים אותו. בסופר הוא בודק עם זכוכית מגדלת את החשבון ותמיד מוצא טעות. העיריה תמיד מחייבת אותו על כפול מים ממה שהוא צרך. את המחשב שהוא קנה "במבצע" הוא מצא ב500 שקל פחות בחנות ממול וכן הלאה. כלומר, זו לא סתם הרגשה אלא באמת מרמים אותו כל הזמן, החל מאחוזי המים שמוסיפים לבשר ועד ל "מבצע" שלא באמת זול על המחשב.
האמת, כולנו די במצב הזה שבו החבר נמצא ולא מפתיע שהדבר שאנחנו הכי מפחדים ממנו, אחרי הקורונה, זה לצאת פרייר. המצב הזה מלווה את כולנו לאורך כל שעות היום ובטח גם חלק משעות הלילה. אבל אנשים לומדים להסתדר, וכל אחד חופר לעצמו את הפינה שלו שבה הוא מוגן. אבל היחס הלא טוב בין אנשים המשיך להציק לי ובאופן כזה או אחר חיפשתי חברה שבה אפשר לסמוך על אנשים, בלי שצריך לבדוק אותם על כל צעד וצעד.
ואז נפל לי ליד "במקרה" פרסום של בני ברוך, מיד נדבר על המקריות בחיים, והחלטתי ללכת לקורס שהם פתחו בתל אביב. לא חשוב כרגע נושא הקורס, פגשתי אנשים שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות. לקח זמן להפנים את ההרגשה הזו אבל כך המצב, חבר שלי מבני ברוך זה אדם שלא ירמה אותי, פשוט ככה. ביצעתי כל מיני עבודות ביחד עם בני ברוך ואף פעם לא בדקו אותי. תעצרו רגע ותחשבו, איזה עובד אתם מכירים שלא צריך לבדוק אותו ? בכל ארגון אחר מעקב אחרי מטלות שעושים העובדים זה עיסוק מרכזי, בין היתר כי המצב העצוב הוא שעובד שלא משגיחים עליו לא נוהג לעשות את העבודה שלו בצורה מיטבית.
ולגבי המקריות, תמיד טוב לצטט את איינשטיין שאמר ש "המקריות היא דרכו של הבורא להישאר אנונימי". אז אני מאוד שמח שיצא לי לפגוש את החברים שלי בבני ברוך כי ראיתי אנשים שאפשר לסמוך עליהם, וזה אומר שבסופו של דבר יהיה אפשר לסמוך על כל אחד ואחד בכל האנושות.